בדידות בגיל השלישי: דרכים מעשיות לשמור על קשרים, חברים ותחושת שייכות

הילדים גדלו ועברו לגור רחוק, חברים ותיקים נפטרו או עברו דירה, הפרישה מהעבודה ניתקה קשרים יומיומיים, ולפעמים גם בן או בת הזוג כבר אינם. בדידות היא אחת התופעות השקטות והמשמעותיות של הגיל השלישי. היא לא תמיד נראית מבחוץ, ואנשים רבים מתביישים להודות בה. אבל מחקרים רבים בעולם מצביעים על כך שבדידות ממושכת קשורה לבריאות גופנית ונפשית ירודה יותר, ולכן חשוב להתייחס אליה ברצינות. החדשות הטובות הן שיש דרכים רבות להתמודד איתה, ולא מאוחר אף פעם לבנות קשרים חדשים.

בדידות היא לא רק להיות לבד

חשוב להבחין בין לבד לבין בודד. יש אנשים שגרים לבד ומרגישים מחוברים ומלאים, ויש אנשים שמוקפים במשפחה ובכל זאת חשים בודדים. בדידות היא תחושה סובייקטיבית של פער בין הקשרים שיש לאדם לבין הקשרים שהוא היה רוצה שיהיו לו. לכן גם הפתרון אינו בהכרח מספר האנשים סביב, אלא איכות הקשרים ותחושת המשמעות.

סימנים שעשויים להעיד על בדידות כוללים הסתגרות, ירידה בעניין בתחביבים, שינויים בהרגלי השינה והאכילה, עצב מתמשך או עלייה בתלונות גופניות. אצל אנשים מבוגרים, הסימנים האלה עלולים להתבלבל עם דיכאון או עם תחילתה של ירידה קוגניטיבית, ולכן חשוב לשים לב אליהם ולשתף את רופא המשפחה.

לבני משפחה כדאי לדעת שבמקרים רבים ההורה המבוגר לא יאמר במפורש שהוא מרגיש בודד. משפטים כמו אל תטרחו לבוא, אני מסתדר, עלולים להסתיר צורך עמוק בקשר. שאלה פתוחה ורגישה, והקשבה אמיתית, יכולות לפתוח שיחה חשובה.

מסגרות קהילתיות: מקום להתחיל בו

בישראל פועלות מסגרות רבות שנועדו בדיוק לצורך הזה. מועדונים לגיל הזהב, מרכזים קהילתיים ומתנ״סים, מרכזי יום לקשיש, אוניברסיטאות לגיל השלישי וקהילות תומכות בשכונות. רבות מהן מציעות חוגים, הרצאות, טיולים, פעילות גופנית וארוחות משותפות, לעיתים בעלות סמלית.

הצעד הראשון הוא לרוב הקשה ביותר. כדאי לבחור פעילות אחת שמעניינת באמת, למשל חוג ציור, מקהלה, קבוצת הליכה או סדרת הרצאות בהיסטוריה, ולהתחייב להגיע אליה לפחות שלוש או ארבע פעמים לפני שמחליטים אם זה מתאים. ההיכרויות לוקחות זמן, ובפעם הראשונה כולם מרגישים קצת זרים.

אם קשה ללכת לבד בפעם הראשונה, אפשר לבקש מבן משפחה או משכן להצטרף. ברשויות מקומיות רבות יש גם עובדים סוציאליים ורכזי קהילה שיכולים להכווין לפעילות המתאימה ולעזור ביצירת הקשר הראשון.

התנדבות: לתת ולקבל בחזרה

התנדבות היא אחת הדרכים היעילות ביותר להתמודד עם בדידות, משום שהיא משלבת קשר חברתי עם תחושת משמעות ותרומה. בני הגיל השלישי מביאים איתם ניסיון חיים, ידע מקצועי, זמן פנוי וסבלנות, ואלה בדיוק הדברים שארגונים רבים זקוקים להם.

תחומי ההתנדבות מגוונים מאוד: סיוע לתלמידים בקריאה ובשיעורי בית, ליווי חולים בבתי חולים, עבודה בבנקי מזון, הדרכה במוזיאונים, ייעוץ לעסקים קטנים, סיוע לעולים חדשים בלימוד השפה ועוד. כדאי לבחור תחום שמתחבר לכישורים ולתחומי העניין האישיים, ולהתחיל בהיקף קטן שאפשר לעמוד בו לאורך זמן.

מעבר לתרומה לאחרים, התנדבות קבועה יוצרת מבנה לשבוע, סיבה לצאת מהבית ומעגל חברתי חדש של מתנדבים אחרים. אנשים רבים מספרים שדווקא בהתנדבות מצאו חברויות עמוקות ומשמעותיות.

הטכנולוגיה כגשר ולא כתחליף

שיחות וידאו עם הנכדים, קבוצות וואטסאפ משפחתיות ושל חברים, הרצאות מקוונות וחוגים בזום הפכו לחלק מהחיים של מבוגרים רבים. למי שהמשפחה גרה רחוק, ובמיוחד בחו״ל, הטכנולוגיה מאפשרת לראות ולשמוע את היקרים באופן קבוע.

כדי שהטכנולוגיה תעבוד, צריך לפעמים קצת עזרה בהתחלה. כדאי שבני המשפחה יגדירו את הטלפון בצורה פשוטה, עם גופן גדול, קיצורי דרך לאנשי הקשר החשובים ואפליקציות מעטות וברורות. גם מרכזים קהילתיים וספריות מציעים לעיתים סדנאות להכרת הסמארטפון לבני הגיל השלישי.

עם זאת, חשוב שהקשר הדיגיטלי לא יחליף לגמרי את המפגש הפנים אל פנים. שיחת וידאו היא נהדרת, אבל ביקור, ארוחה משותפת או הליכה יחד נותנים משהו שהמסך לא יכול לתת. הטכנולוגיה במיטבה היא גשר שמחזק את הקשרים, ולא תחליף להם.

שגרה, תחביבים וקשרים קטנים ביומיום

לא כל קשר צריך להיות חברות עמוקה. גם קשרים קטנים, כמו שיחה קצרה עם המוכר במכולת, ברכת בוקר טוב לשכנים או קפה קבוע בבית קפה שכונתי, תורמים לתחושת השייכות. כדאי לבנות שגרה יומית שכוללת לפחות יציאה אחת מהבית ומפגש עם אנשים.

כמה רעיונות שיכולים לעזור לבנות שגרה חברתית:

• לקבוע שיחת טלפון קבועה עם חבר או קרוב משפחה באותו יום ושעה בכל שבוע
• להצטרף לקבוצת הליכה בוקר בפארק השכונתי
• לארח פעם בחודש ארוחה קטנה או ערב משחקי קלפים
• לגדל צמחים בגינה קהילתית או לאמץ חיית מחמד, אם המצב מאפשר זאת
• להשתתף בתפילה, שיעור או מפגש קהילתי קבוע

חיית מחמד, למשל, יכולה להוסיף לא רק חברה בבית אלא גם סיבה לצאת לטיולים ולפגוש בעלי כלבים אחרים. חשוב רק לוודא שיש יכולת פיזית וכלכלית לטפל בה לאורך זמן.

מתי לפנות לעזרה מקצועית

כאשר הבדידות מלווה בעצב מתמשך, אובדן עניין בכל דבר, הפרעות שינה קשות, ירידה במשקל או מחשבות שהחיים אינם שווים, ייתכן שמדובר בדיכאון, מצב שכיח בגיל המבוגר וניתן לטיפול. חשוב לפנות לרופא המשפחה, שיכול להפנות לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש.

בני משפחה שמזהים שינוי משמעותי אצל הורה מבוגר צריכים לפעול, גם אם ההורה ממעיט בבעיה. לעיתים שיחה עם עובד סוציאלי ברשות המקומית או בקופת החולים יכולה לפתוח את הדלת לשירותים וסיוע שהמשפחה כלל לא ידעה עליהם.

לסיכום, בדידות בגיל השלישי היא אתגר אמיתי, אבל היא אינה גזירת גורל. מסגרות קהילתיות, התנדבות, שימוש נבון בטכנולוגיה, שגרה שכוללת מפגשים קטנים ויומיומיים, ופנייה לעזרה מקצועית כשצריך, יכולים להחזיר תחושת שייכות, משמעות ושמחה לחיים בכל גיל.